אחת האפשרויות לתפיסת מסמכים בהליך הפלילי יכולה לעשות כמו בהליך האזרחי – בהסכמה. דרך נוספת לתפיסת המסמכים במישור הפלילי הינה באמצעות צו חיפוש החתום ע”י שופט, לפיו מתיר בית המשפט, לחוקרי מס הכנסה לערוך חיפוש ולתפוס את החפצים הבאים “מסמכים שונים, פנקסי חשבונות ומסמכי בנקים וכל מסמך אחר הקשור בעבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, עד סיום ההליכים המשפטיים”. סעיף 135 לפקודת מס הכנסה, מגביל את תקופת החזקת החומר שנתפס ל- 3 חודשים, אלא אם הוגשה תביעה פלילית תוך המועד הנ”ל, בלא שנקבעה בחוק סמכות הארכה של מועד זה.

אחת האפשרויות לתפיסת מסמכים בהליך הפלילי יכולה לעשות כמו בהליך האזרחי – בהסכמה. יודגש כבר כאן, מצב בו מציעים או מבקשים החוקרים מהנישום/החשוד, לבצע “חיפוש בהסכמה”. במידה והחשוד מסכים – תיעשה ההסכמה בכתב ובחתימתו. על החשוד לדעת ולהבין, כי החיפוש יערך באותו אופן שבו היה נערך חיפוש מכוח צו של שופט. החשוד שנתן הסכמתו לביצוע החיפוש, לא יוכל לחזור בו מהסכמתו במהלך החיפוש ולבקש מהחוקרים לחדול מהחיפוש. במקרה של חיפוש בהסכמה – המחוקק לא קבע הגבלת זמן לתפיסת הראיות במשרדי מס הכנסה. בבג”ץ 10856/06 (ינקו-וייס אחזקות (1996) טענו העותרים, כי פקיד השומה מחזיק במסמכים מעבר לשלושה חודשים וביקשו את המסמכים בחזרה. פ”ש טען, כי לאחר שהחלה חקירה פלילית, נתן העורר, במהלך החקירה, את הסכמתו בכתב לבצע חיפוש ולתפוס מסמכים ולכן ספירת הימים מכוח סעיף 135 בטעות יסודה. לאחר בקשת העורר לקבלת המסמכים בחזרה, פנה המשיב לבית המשפט וקיבל צו לפיו ניתן להחזיק במסמכים עוד 180 יום.

דרך נוספת לתפיסת המסמכים במישור הפלילי הינה באמצעות צו חיפוש החתום ע”י שופט, לפיו מתיר בית המשפט, לחוקרי מס הכנסה לערוך חיפוש ולתפוס את החפצים הבאים “מסמכים שונים, פנקסי חשבונות ומסמכי בנקים וכל מסמך אחר הקשור בעבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, עד סיום ההליכים המשפטיים“.

ואכן נערך חיפוש ונתפסו מסמכים שונים, שכללו, בין היתר, מסמכים שלטענת הנישום אינם קשורים בעבירות לפי סעיף 220 לפקודה ותפיסתם מקשה על תפקודו.

לעניין הטענה שתפיסת המסמכים מקשה על התפקוד – נאמר כבר כאן, כי העובדה שהמסמכים נמצאים במשרדי גוף חוקר דוגמת פ”ש, אינה מהווה סיבה מספקת לאי קיום דרישות הפקודה דוגמת : אי רישום תקבולים או אי הגשת דו”ח שנתי. על הנישום או מייצגו, לפנות לפ”ש, בבקשה לקבל את החומר התפוס בחזרה, ובמידה והוא יסרב, אזי יש להגיע למשרדי השומה ולצלם את החומר, ולחלופין להגיע למשרדי השומה ולבצע את העבודה שם.

לעניין הטענה שנתפסו מסמכים שאינם קשורים בעבירות לפי סעיף 220 לפקודה – אליבא ד’בית המשפט בב”ש 368/88 “ברור שהצו לא נותן לחוקר לתפוס כל מסמך שברשותו של המבקש…המסמכים שרשאים לתפוס לפי צו החיפוש הנם מסמכים הקשורים לנושא העבירה ולא כל מסמך או חפץ שנמצא

ברשותו של החשוד…“. “אינני חולק על כך שבזמן החקירה יש לאפשר לחקירות מס הכנסה “לחפש כל ראיה” במסמכים. אולם, מסמך שלא קשור לעבירה אין זכות להחזיקו.”

סעיף 135 לפקודת מס הכנסה, מגביל את תקופת החזקת החומר שנתפס ל- 3 חודשים,  אלא אם הוגשה תביעה פלילית תוך המועד הנ”ל, בלא שנקבעה בחוק סמכות הארכה של מועד זה. סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (להלן:”הפסד”פ”) מסמיך את הגוף החוקר להחזיק בחומר שנתפס לתקופה של 6 חודשים, הניתנת להארכה על ידי בית המשפט. בית המשפט יפעיל שיקול דעת האם להאריך את מועד ההחזקה ובכמה זמן.

בתיק ב”ש 2191/00 (המבקש : פייסל אסלאן) טען המבקש, כי פ”ש מחזיק בידיו מסמכים וחומר מחשב, למרות שחלפה למעלה משנה ולא הוגש כתב אישום, וזאת בניגוד להוראות סעיף 135(3)(ב) לפקודה. המשיבה טענה, כי תפיסת המסמכים נעשתה מכוח צו בית משפט ולפיכך הכללים החלים בעניין התפוסים הם אלה הקבועים בפסד”פ. כמו כן,  היא רשאית לבקש הארכת מועד להחזקת התפוסים גם לאחר חלוף הזמן. לאור העובדה, כי המסמכים נתפסו מכוח הפסד”פ, נפסק “… נראה כי אכן רשאית המשיבה … לבקש הארכה של המועד הקבוע לצורך המשך ההחזקה בתפוסים.“

בית המשפט, בבואו להחליט, כמה זמן יוחזק התפוס בידי היחידה החוקרת מביא בשיקוליו כלשון בית המשפט העליון בפרשת עובדיה (בש”פ 6686/99 עובדיה נ’ מדינת ישראל) “איזון ראוי בין ההגנה על הזכות הקניינית של הפרט לבין האינטרס הציבורי”. האיזון יעשה בהשראת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו – מידתי ולתכלית ראויה. ברי, כאשר מדובר במסמכים אשר ניתן לצלמם או להעתיקם, ניתן לקיים בנקל את האינטרסים של הצדדים.

בב”ש 368/88 הנ”ל, ציין כבוד השופט “משתפסו מסמכים – על חקירות מס הכנסה לעבוד קשה על המסמכים ותוך זמן סביר כדי לברר איזה מסמך קושר החשוד לעבירה. זמן סביר לדעתי במקרה שלפני לא צריך לעלות על חודשיים עד למקסימום שלשה חודשים …“. עוד כתב “אני ער לכך שהחיוב הנ”ל מטיל מעמסה על חקירות מס הכנסה ו”מכניס אותם ללחץ”.

לעניין תפיסת מסמכים מרואה החשבון, נציין כי כמעט בכל חקירה פלילית מגיעים חוקרי מס הכנסה, במקביל : לנישום (לביתו ולמקום עסקו) ולמשרדי רואה החשבון שלו, וזאת במטרה לאסוף מסמכים רלבנטיים לחשדות. מרואה החשבון דורשים החוקרים את כל חומר הנהלת החשבונות של הלקוח/החשוד, אשר נמצא בחזקתו. בנוסף, ידרשו החוקרים מרואה החשבון, את תיק ניירות העבודה של הלקוח/החשוד, וזאת מכוח סעיף 43 לפסד”פ. החוקרים מגיעים בדר”כ עם צו חתום, ע”י שופט לקבלת מסמכים (להבדיל מצו חיפוש). ברי, כי בפניה לבעלי מקצוע מסוימים, דוגמת עורך דין, קיימת טענת חיסיון, ואז מפקידים את כל המסמכים בבית המשפט המחוזי הרלבנטי (ראו, סעיפים 235א – 235ד לפקודה). יחד עם זאת נדגיש, כי ספריו של עורך הדין לא חסויים, ובמידה וחוקרי מס הכנסה ירצו לקחת לבדיקה את ספרי הנהלת החשבונות של עורך הדין – לא תשמע טענת החיסיון (לעניין זה, ראו בג”ץ דר’ ברנרדו ישמחוביץ 447/72).