מח’ מיסוי אליוט ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע”מ

הכותב: רו”ח (משפטן) ישי חיבה

ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן – פתרונות מיסוי בע”מ

פסק דין בעניין ש.א (ע”מ 11034-02-13) שניתן ביום 24.6.2015, דן בעיקר בסוגיית הכנסות שכר דירה שלא דווחו.
להלן עקרי העובדות והפסק:
מדובר בעו”ד עצמאי (להלן: “המערער”). המערער ורעייתו בעלי כל המניות בחברה, שבבעלותה בין השאר דירת מגורים. המערער נחקר ונתפסו בידיו מסמכים.

מהחקירה עולים הממצאים הבאים:

בבעלות המערער 6 דירות מגורים מושכרות, חלקן לעסק וחלקן למגורים. כל ההכנסות משכ”ד – לא דווחו.

המערער ורעייתו גרים זה שנים בדירה שבבעלות החברה. אין הסכם שכירות בין הצדדים, לא שולמו דמי שכירות ולא נרשמה או דווחה כל הכנסה בעניין זה, בידי החברה או המערער.

הדירה האמורה רשומה בספרי החברה כמשרד המשמש אותה לפעילותה. נוכה מס התשומות ברכישתה, נוכו הוצאות שוטפות בגינה ואף נוכה פחת, אף שכאמור לא דווחו ממנה כל הכנסות.

פקיד השומה הוציא שומות למערער לשנים 2007 – 2010, כך שהמערער חויב בגין כל ההכנסות מהשכרת הדירות כהכנסה פירותית בשיעורים רגילים, וכן חויב בשווי הטבה רעיונית בשל מגוריו ללא תמורה בדירה.

כבר במהלך הדיונים המשפטיים – הגיעו הצדדים להסכמות הבאות:

השומה לשנת 2007 הוצאה באחור – ולכן בטלה.

אחת הדירות שהושכרה לעסק של משפחתון / גן – תחויב במס פירותי בשיעורים רגילים.

שאר כל הדירות שהושכרו למגורים – יחויבו במס בשיעור 10% בלבד, אף שלא דווחו כלל!

פסק הדין בנקודות שנותרו במחלוקת:

לגבי שתיים מהדירות שהושכרו למגורים – טען המערער כי הכנסות שכר הדירה שולמו לבתו ולאחותו, כך שאף שהינו בעל הדירות, אינו חייב במס על דמי השכירות כאמור. בית המשפט קובע כי לכל היותר עניין לנו בהסבה הניתנת לביטול כמתואר בסעיף 84 לפקודה, וכל עוד אין “ניכור” להכנסה אלא הסבה / שימוש בהכנסה – יחויב בעל הנכס בהכנסות.אמנם ניתן להסתמך על עמדת החב”ק כך שישנם מצבים בהם אף שהעץ נותר בידי בעליו, ההכנסה לא תיוחס לו – אך רק בכפוף לנסיבות המקרה. במקרה דנן, ראשית – טענת ההסבה נטענה לראשונה בשלב ההוכחות. שנית – כשם שהורה המערער לשלם דמי השכירות לבתו / אחותו, יכול הוא בהמשך להורות על תשלום דמי השכירות, בחזרה אליו. שלישית – במסגרת תפיסת המסמכים שנמצאו בידי המערער “נמצא ייפוי כוח לפיו בתו של המערער הקנתה לו הכוח לעשות כל מה שיחפוץ בנכסיה וכן בנכס הזה …(שממילא נמצא בבעלותו)“.

לאור האמור קבע בית המשפט כי הכנסות שכר הדירה בדירות אלו ייוחסו למערער.

בעניין מגורי המערער ורעייתו בדירה שבבעלות החברה ללא כל תשלום – קובע בית המשפט כי “יש לזקוף להכנסת המערער את שוויה המגולם של טובת ההנאה בשנות המס כהכנסה לפי סעיף 2(10) לפקודה”.

הערות שלנו לעניין פסק דין זה:

נראה שבאה לקיצה עמדת רשות המיסים כי חבות במס מופחת של 10% על הכנסות שכר דירה למגורים לפי סעיף 122 לפקודה – מותנה בתשלום המס תוך 30 יום מתום שנת המס.

לא עלה ולא נטען כי השכרת 6 דירות, כשהללו כוללות שני אירועים של פיצולי דירות לשתיים – הינה פעילות המגיעה כדי עסק.

בית המשפט חוזר על אמרת אגב של בית המשפט העליון וקובע כי “סעיף 2(10) שהוא סעיף עוללות, מקרבנו לשיטה האמריקאית בקובעו כי הכנסה מכל מקור שהוא, תחשב כהכנסה”.

שוב אנו נתקלים ב ”נישום מיוחס” אשר מצליח לגרום לכך כי שמו לא יתפרסם לציבור. במה זכו הללו משאר הנישומים, שדחיית ערעוריהם מול רשות המיסים, מתנוססת בגלוי לעין כל? אמנם סעיף 154(ג) לפקודה קובע כי ברירת המחדל הינה כי כל ערעור מס הכנסה יהא בדלתיים סגורות, אך העובדה היא רק מתי מעט זוכים לאי גילוי שמם.

לא מצינו בכל מהלך פסק הדין דיון בהטלת קנס גרעון. אם לא במקרה מובהק כל כך של העלמת הכנסות באופן גורף ובעזות מצח, אז היכן כן ?