לאחרונה אישר ביה”ד הארצי לעבודה את זכאותן של שתי מבוטחות לקבל גמלה בשל היותן תלויות בעזרת הזולת בפעולות היום יום והן שוהות בדיור מוגן.

לאחרונה אישר ביה”ד הארצי לעבודה את זכאותן של שתי מבוטחות לקבל גמלה בשל היותן תלויות בעזרת הזולת בפעולות
היום יום והן שוהות בדיור מוגן.
רקע חקיקתי

• על פי סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי (להלן- החוק) נכה שזקוק לטיפול אישי בו ולעזרה בביתו זכאי לגמלה לשירותים מיוחדים (להלן- שר”מ). בתקנות נקבע כי נכה המוחזק בדרך כלל במוסד בו ניתנים שירותי
  רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום, אינו זכאי לשר”מ.

• תכלית מתן גמלת סיעוד כמו השר”מ היא לסייע למבוטח בביצוע פעולות היום יום במסגרת משק ביתו, כדי להמשיך ולתפקד בביתו ובקהילה, להבדיל ממי שעזב את מגוריו בקהילה ושוהה במסגרת מוסדית. סעיפים 223 ו – 227(א) לחוק קובעים כי מבוטח הנמצא במוסד סיעודי (לרבות מחלקה סעודית) בו מוחזקים ומטופלים אנשים הזקוקים לסיעוד, תשושי נפש או תשושים, אינו זכאי לגמלת סיעוד.

תמצית פסיקה

• ביום 27/5/2013 קבע ביה”ד הארצי לעבודה בעניין ישראלה ילון (עב”ל 24565-06-12) כי קיומם של שירותי רפואה זמניים כשלוחה של קופת חולים במסגרת הדיור המוגן בו התגוררה, דומה במהותו למוקד רפואי שמאפשר קבלת טיפול רפואי מיידי של רופא או אחות גם אצל מי שלא מתגוררים בדיור מוגן. לפיכך אין לשלול מהגב’ ילון את השר”מ.

ביה”ד מצא מקום להעיר כי “עובדת מעבר אנשים מבוגרים במסגרת דיור מוגן כעצמאיים, הינה מהוויית חיינו היום. לאור זאת, דומה כי יש לראות בעוברים לאותה מסגרת, כמתגוררים בביתם החדש, ולא כאלה ש”מוחזקים במוסד” כלשון התקנה”.

“משהדיור המוגן העצמאי, אפשר שייחשב לביתו של המבוטח, הרי שאין למעשה הבדל מהותי בין מבוטח
הנמצא בביתו שאיננו בגדר דיור מוגן, למבוטח הנמצא בדיור המוגן”.

• ביום 6/2/2013 ביצע ביה”ד הארצי לעבודה בעניין דפליציה גורה (עב”ל 33417-10-12), אבחנה בין “מחלקת
  תמיכה” שבה מתגוררים מבוטחים “יותר עצמאיים” לבין “מחלקה סיעודית”, לעניין זכאות לגמלת סיעוד.

ביה”ד הארצי קבע שאין לאשר את גישת המוסד לביטוח לאומי, שלפיה די בכך שהמבוטח מתגורר ב”בית אבות בפיקוח”, על מנת לראות בו כמי שמתגורר ב”מוסד סיעודי” וכפועל יוצא מכך, אינו זכאי לגמלת סיעוד.

עולה משני פסקי הדין של בית הדין הארצי כי כיום חלק מציבור המבוטחים מעדיפים לאחר הגיעם לגיל פרישה לעבור להתגורר במסגרת של “דיור מוגן”, וביתם וקהילתם הם מסגרת “הדיור המוגן” בו בחרו להתגורר ואין בכך כדי למנוע מהם גמלאות
שונות.

בית הדין הארצי קובע כי אין לבצע הכללות וכי על המוסד לביטוח לאומי  לבחון כל  מקרה לגופו.

מיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי עם רו”ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו”ח אורנה צח (גלרט), למר חיים חיטמן ולרו”ח (משפטן) ישי חיבה ממשרדנו.