רו”ח אורנה צח – גלרט, מר חיים חיטמן, רו”ח (משפטן) ישי חיבה

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן – פתרונות מיסוי עם רו”ח אורנה צח (גלרט)

ביום 10 באוגוסט 2015, דחה בית הדין האזורי לעבודה (ב”ל 25805-08-1) את תביעתו של אלכסנדר גרומברג (להלן: “המבוטח”) לקצבת זקנה מן הטעם שבמועד הגיעו לגיל הפרישה לא היה תושב ישראל.

רקע חוקי
בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, תושב ישראל שצבר תקופת אכשרה זכאי לקצבת זקנה. (קיימת החרגה לעניין התושבות למבוטחים שנמצאים במדינות “אמנה” שכלול בהן ביטוח זקנה).
התושבות נבחנת כמקום מרכז חיים ללא סימנים של ארעיות, בהתאם למירב הזיקות – אובייקטיביות וסובייקטיביות.

תמצית עובדתית

המבוטח נולד ברומניה ביום 1/4/1944, ובגיל 15 עלה לישראל.

בשנת 1976 נשלח מטעם משרד התקשורת ללוקסמבורג. החוזה עם משרד התקשורת הסתיים בתחילת שנות השמונים, אך המבוטח המשיך להתגורר עם משפחתו דרך קבע בדירתו בלוקסמבורג וכמעט שלא ביקר בארץ, עד 2010.

בשנת 1988 אף ויתר על אזרחותו הישראלית כדי לקבל אזרחות מקומית. מפעם לפעם ביקר בישראל לפרקי זמן קצרים.

ביום 28/2/2011 כחודש לפני שמלאו לו 67 שנים, שב וקיבל אזרחות ישראלית. לאחר חזרתו נשאר כאן במשך 6 ימים בלבד, ובכל שנת 2011 שהה כאן 80 ימים. בשנת 2012 ועד למועד הגשת התביעה – שהה בישראל 53 ימים.

בתחילת חודש 5/2011 המבוטח הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן: “המל”ל“) תביעה לקצבת זקנה.
במקביל נתבקש למלא שאלון לקביעת תושבות שבו ציין כי הגיע ארצה להשתקע, שלא מכר נכסיו בחו”ל, לא הביא מטען, ואשתו מתלווה אליו כתיירת.
המל”ל דחה התביעה והמבוטח עירער ושלח פעם נוספת שאלון תושבות שבו הצהיר כי בבעלותו 2 דירות בישראל, האחת משמשת אותו למגוריו ומגורי חמותו, והדירה השניה משמשת לפרנסתו.
באשר ליציאותיו התכופות ושהותו הממושכת בחו”ל ציין כי נאלץ לצאת לחו”ל לקבלת טיפול רפואי בשל מצבו, מאוחר יותר טען כי בארץ לא היה לו ביטוח רפואי ולא היו לו אמצעי תשלום לפדות את תקופת ההמתנה.

המל”ל נותר בעמדתו היות ולטענתו אינו תושב ולא היה תושב במועד הגיעו לגיל זקנה. על החלטה זו הוגשה התביעה לבית הדין האזורי.

המל”ל סבר כי לוח היציאות מהארץ וכניסות אליה מלמד על שהות בני הזוג רוב הזמן בחו”ל, וניתן היה לקבל טיפולים רפואיים בישראל.

כדי להסביר את היעדרותו מהארץ צירף המבוטח אישורים רפואיים לפיהם אובחן בשנת 2007 כסובל ממחלת לב שהצריכה השתלת תומכנים. לטענתו נדרש לטיפול תקופתי ולמעקב קבוע. בשנת 2011 טופל בלוקסמבורג להסרת גידול סרטני, בתחילה בטיפול כימותרפי שבועי, ובהמשך כ – 5 חודשים טיפול חודשי. בנוסף נטען כי המבוטח נמצא במעקב בשל מחלת סוכרת, לחץ דם ועוד.

דיון והחלטה
מגמת הפסיקה בכל הקשור לקצבת זקנה היא הגמשה מסויימת של דרישת התושבות (בחינת מרכז חיים) “בהתחשב בשינוי העתים שהוביל לכך שבגיל השלישי, הניידות גוברת”.
אשר לנטל ההוכחה: בית הדין הארצי בעניין מחרום (עב”ל 48134-10-12) מדגיש כי נטל ההוכחה ייקבע בהתאם למצב העובדתי שקדם לתקופה הרלוונטית למחלוקת.
כלומר, אם האדם לא היה תושב לפני התקופה הרלוונטית עליו מוטל נטל ההוכחה להוכיח ששב לישראל למגורי קבע.
בית הדין קובע כי בנסיבות המתוארות המבוטח לא היה תושב ישראל במהלך 35 שנים טרם הגשת התביעה ולכן נטל ההוכחה יחול עליו.
אומנם, המבוטח קיבל ביום 28/2/2011 תעודת עולה אולם לא עלה בידו להוכיח כי רעייתו אכן עלתה ארצה. בשאלון התושבות אף ציין כי בת הזוג היא תיירת.
בית הדין אינו מוציא מכלל אפשרות פיצול התושבות, אך לדעת בית הדין אין זה המקרה.
בית הדין ניסה לבחון את טענת הטיפולים הרפואיים כהנמקה בלעדית להיעדרות מישראל, ואולם הוכח כי עם צמצומם של הטיפולים, לא גדל משך שהיית המבוטח בישראל.

בית הדין מסכם החלטתו:
בעלות על 2 דירות ורכב ישן בישראל אינם בעלי משקל בקביעת תושבות, מאידך אי עלייתה של רעייתו, קיומה של דירה בלוקסמבורג (אף שהמבוטח ציין כי הושכרה הרי הסתבר לא כך היה, והיא היתה זמינה לו), הצהרה על אי הבאת מטען לישראל, העדר ראיה על “היטמעות” כלשהיא בישראל והשהייה המהותית בחו”ל, הכריעו את הכף. הערעור נדחה.