שאלה:

חברה שוכרת רכב בליסינג. הרכב אינו צמוד לעובד מסוים. הרכב עומד בחברה לצורך שימוש עסקי בלבד, ונשאר בחברה גם לאחר שעות העבודה.

1. האם יש דרישות מסוימות בהן יש לעמוד כדי שלא יתבצע שווי רכב (למשל – האם נדרש יומן רכב)?

2. האם ההוצאה מוכרת במלואה?

3. במקרים יוצאי דופן יכול להיות המצב הבא: הרכב נלקח על ידי עובד לפגישה במקום רחוק. החזרת הרכב לחברה כרוכה בסיבוב מיותר. העובד מעוניין לקחת את רכב הליסינג לביתו ולהביאו לחברה למחרת. לאורך כל זמן ההיעדרות של רכב החברה, עומד בחברה הרכב הפרטי של העובד. האם בעייתי (לעניין הטענה שהרכב אינו צמוד לעובד מסוים)?

תשובה:

תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ”ז – 1987, חלות רק על רכבים כהגדרתם בתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ”ה-1995.

להלן הגדרת “רכב” בבתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ”ה – 1995:

“רכב” – אופנוע שסיווגו L3, רכב שסיווגו 1M ורכב שסיווגו 1N(6), כמשמעותם בתקנות התעבורה, התשכ”א-1961, למעט רכב עבודה כמשמעותו בפקודת התעבורה, ולמעט רכב תפעולי, בין שבבעלותו של הנישום ובין שלא בבעלותו, ובלבד  שמשקלו הכולל המותר פחות מ-3,500 ק”ג.(5)

להלן הגדרת “רכב תפעולי”-

“רכב תפעולי “(5) – רכב שהתקיים בו, להנחת דעתו של פקיד השומה, אחד מאלה:

(1)     הרכב הוא רכב ביטחון, כהגדרתו בתקנות התעבורה, התשכ”א-1961, המשמש בפעילות מבצעית או ביטחונית בלבד;

(2)     הרכב לא הועמד לרשות עובד כלשהו של המעביד, הוא משמש רק לצורכי המעביד או בעל משלח היד או העסק, לפי העניין, מקום העיסוק של המעביד, של בעל משלח היד או של בעל העסק, לפי העניין – אינו בבית מגוריו ובתום שעות העבודה הרכב אינו יוצא מחוץ למקום העיסוק.

לכן, במידה ורכב עומד בהגדרת “רכב תיפועלי” אין לזקוף שווי בגינו.

לעניין הנסיבות המיוחדות המתוארות בשאלה, אני מניח כי מצבים נדירים לגביהם נערך מעקב וניתן להוכיחו הרי שניתן להגן על הטענה לפיה המדובר ברכב תפעולי.

כל האמור בתשובתנו זו אינו מהווה חוות דעת, מדובר בסקירה בסיסית של הוראות החוק והפסיקה בהתאם לנתונים הבסיסיים אשר הוצגו בשאלתך.

אין האמור בתשובתנו מכדי להוות ייעוץ משפטי, לצורך חוות דעת בנושא, לצורכי הסתמכות  הינך מוזמן לפנות למשרדנו.

מחלקת מיסים, ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע”מ