הכותב: עו”ד ורו”ח רמי אריה, מומחה לדיני מיסוי ויו”ר צוות התגובות במיסוי
של לשכת עורכי הדין בישראל

זכותו של הפרט היא לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשות ואשר שימשו אותה להחלטה בעניינו. על רשות המיסים לחשוף פרטים הנוגעים לנישומים אחרים, כל עוד הגילוי נדרש לצורך הוכחת טענת אפליה לעומת נישומים אחרים בעלי מאפיינים דומים לעניין הנישום מבחינת דיני המס, וכל עוד אין בכך פגיעה בהוראת הסודיות הקבועה בפקודת מס הכנסה ובאינטרסים של הצדדים השלישיים. אולם, על המבקש להניח תשתית ראייתית לדבר הפלייתו ולשכנע את ביהמ”ש בדבר רלבנטיות המידע המבוקש על השומה נשוא הערעור. כך נקבע בע”מ 34264-01-13 ניופארם נגד פקיד שומה פתח תקווה (ניתן ביום 4.2.2016).
הסוגיה שעלתה בעניין ניופארם הייתה: האם יש לסווג פיצויים בשל ביטול הסכם כהכנסה הונית, כטענת ניופארם או כהכנסה פירותית, כטענת פקיד השומה.
עניינו של הערעור הוא אופן סיווגו של פיצוי שקיבלה ניופארם בע”מ מחברת התרופות האמריקאית – מרק, לאחר שמרק ביטלה הסכם חדש שנכרת בינה לבין ניופארם למשך תקופה של שמונה שנים. המדובר בהסכם להפצה ושיווק בלעדי בישראל של תרופה אונקולוגית בשם ארביטקס.
ניופארם דיווחה על הפיצוי כעל רווח הון, נוכח טענתה שהמדובר בפיצוי בגין אובדן נכס הוני, מאחר שההסכם שבוטל היה הסכם הפצה בלעדי והפיצוי נועד לפצות את ניופארם על אובדן מוחלט של מקור הכנסה חדש – הפצת תרופות בתחום האונקולוגי.
לטענת פקיד השומה, הפיצוי ששולם ל ניופארם הינו בעד הפסד רווחים מהפצת התרופות ועל כן הוא מהווה הכנסה פירותית לפי סעיף 2(1) לפקודה.
ניופארם ביקשו מפקיד השומה לענות על שאלון שייתן להם מידע לגבי הסדרי גביה, שומה, פשרה או הסדרי מס שנעשו במקרים כגון אלה. פקיד השומה סרב לענות על השאלון. מכאן הבקשה לגילוי הסכמי שומה דומים שנערכו עם חברות תרופות אחרות באותו עניין ולדרישה כי פקיד השומה יענה על שאלון בו שאלות לגבי הסכמים דומים שנחתמו עם אחרים באותו עניין.
המסגרת הנורמטיבית – גילוי ועיון במסמכים במסגרת ערעורי מס
כשמדובר במשפט אזרחי, נקודת המוצא לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם היא גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת, לשם חשיפת האמת.
אולם, בסעיף 231 (א) לפקודת מס הכנסה מופיעה הוראת חיסיון הדומה לסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף. למרות זאת, על זכותו של הנישום לעיין במסמכי הרשות המנהלית אשר שימשו אותה בעניינו, עמד בית המשפט העליון בהרחבה ברע”א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ’ מנהל מס ערך מוסף, (להלן: עניין ד.נ.ד). נקבע, כי זכותו של הפרט לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשות המנהלית ואשר שימשו אותה להחלטה בעניינו, היא ממושכלות היסוד של המשטר הדמוקרטי והיא נגזרת מזכות הטיעון ומחובת השקיפות של המינהל.
יושם לב, כי בעניין ד.נ.ד דן בית המשפט העליון בשאלת זכותו של הנישום לעיין במסמכים הנוגעים לחיוב המס שלו. בענייננו, לעומת זאת, דרישת ניופארם מתייחסת למידע הנוגע לאופן שבו מוסו נישומים אחרים בנסיבות דומות.
בעניין פרמה , הבהיר בית המשפט העליון, כי ניתן לחשוף פרטים הנוגעים לנישומים אחרים, כל עוד הגילוי נדרש לצורך הוכחת טענת האפליה וכל עוד אין בכך משום פגיעה בהוראת הסודיות ובאינטרסים של הצדדים השלישיים.
כאשר טוען נישום להפליה ומבקש חשיפת מידע הנוגע למדיניות בה נקט פקיד השומה ביחס לנישומים כדוגמתו, חייב הנישום להניח תשתית ראייתית, ולו לכאורה, לדבר הפלייתו לעומת נישומים אחרים וכן לשכנע את בית המשפט במידת הרלבנטיות הלכאורית של המידע המבוקש על השומה נשוא הערעור וכיצד יסייע הדבר לבטלה. גם אם הוכיח זאת, כל שניתן יהיה לחייב את פקיד השומה בגילוי העקרונות אשר היוו בסיס לאותם הסכמים עם נישומים אחרים ולא את גילוי ההסכמים עצמם והטעם כמובן הוא אותו חיסיון החל (ראה לעניין זה בש”א 5926/04 עמ”ה 1166/03 עמרם אבנר).
המבחן העיקרי באיזון שבין אינטרס הגילוי של הנישום לאינטרס הסודיות של נישומים אחרים הוא מבחן הרלוונטיות. ככל שהמידע רלוונטי יותר, כך תגדל הנטייה לגלותו. כך קבע בית המשפט העליון בעניין הקורנס.
מהכלל אל הפרט:
לניופארם התגלה מפרסומים בתקשורת, כי בהליך אחר נוקטת רשות המיסים בעמדה הפוכה מעמדת פקיד השומה כאן. לכאורה, באותו מקרה, רשות המיסים הסכימה להגדיר פיצוי שקיבלה חברת מדינול בגין הפרת חוזה לשיווק מוצרים רפואיים כרווח הון. זאת, בניגוד לנטען על ידי פקיד השומה בערעור זה.
יודגש כי למדיניות רשות המיסים בעניין הנדון ישנה רלוונטיות מובהקת לקידום בירור עניינו של הנישום, לאור חובתה של רשות המיסים לפעול באופן שוויוני כלפי כלל הנישומים. ראו בעניין זה בש”א 13903/06 אריאלה שחר.
ניופארם הגישו לפקיד השומה רשימה ארוכה של עשרות שאלות. בית המשפט לא ראה מקום, כי פקיד השומה ייתן תשובות לכל השאלות שנשאלו. זאת מכיוון שברשות המיסים אין מידע מרוכז בדבר התיקים שמתנהלים אצל פקידי השומה ברחבי הארץ על סוגיהם. כך, שבאופן מעשי במידה שבית המשפט יחייב את המדינה ליתן תשובות לשאלון, בהתאם לבקשת ניופארם, יחייב הדבר את רשות המסים להקדיש זמן רב ואמצעים רבים לליקוט החומר. ברי כי הדבר מהווה הכבדה בלתי סבירה על רשות המיסים.
לפיכך החליט ביהמ”ש לאזן בין כל האינטרסים המנויים לעיל, ולהתיר מספר שאלות המתייחסות לנישום אחר – חברת מדינול מבלי לחשוף פרטים בלתי נחוצים הקשורים לענייניה העסקיים.
התוצאה היא שבהמ”ש התיר חמש שאלות המתייחסות רק לחברת מדינול שיהיה בהם להמחיש את עניין האפליה בין ניופארם לבין מדינול וזאת מבלי לפגוע בסודותיה המסחריים, במידע אודות הכנסותיה או הוצאותיה.
ואנו נוסיף ונשאל, האם לא הגיע העת ליצור אכן מאגר שקוף וזמין לציבור, של כל הסכמי השומה הנחתמים בין רשות המיסים לנישומים, כדי למנוע אפליה ודין שונה לגבי אותו עניין בין נישום לנישום, או אף מדיניות שונה לאותו עניין בין פקיד השומה אחד לפקיד שומה שני?