הכותבים: רו”ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן – פתרונות מיסוי עם רו”ח אורנה צח (גלרט)

ביום 9 בינואר 2015 קיבל בית הדין האזורי לעבודה את תביעתה של עו”ד הלפטק גלית (להלן: המבוטחת) וקבע כי למרות שלא עבדה בפועל לפני הלידה ולכאורה לא התקיימה תקופת אכשרה מספקת, היא זכאית לדמי לידה. בסיס השכר נקבע לפי השכר שהייתה מקבלת אילולא סיום העבודה שנכפה עליה ללא היתר.

תמצית חוקתית

תקופת אכשרה הנדרשת לעניין דמי לידה מלאים (תקופה שלגביה משולמים דמי ביטוח כעובדת עצמאית או שכירה) היא 10 חודשי ביטוח מתוך 14 חודשים שקדמו ליום הקובע, או 15 חודשי ביטוח מתוך 22 חודשים כנ”ל.

“היום הקובע” – היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהיריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי הלידה. על פי ההלכה הפסוקה, הפסקת עבודה היא לא הפסקת עבודה בפועל אלא הפסקת העבודה במובנה המשפטי.

על פי החוק אין לפטר עובדת בהיריון אלא אם ניתן היתר משר העבודה והרווחה. עד שההיתר ניתן לא מתנתקים יחסי העבודה.

יולדת שהמשכורת בשלושת החודשים שמשמשים בסיס לדמי הלידה אינם משקפים את המשכורת הרגילה שלה, בשל נסיבות שמפורטות בחוק, תקבל דמי לידה לפי שכר העבודה שהייתה מקבלת אילו שולם לה מלוא השכר.

תמצית עובדתית

המבוטחת הועסקה כשכירה מחודש פברואר 2005.

המבוטחת שהתה בחופשת לידה מ-16/8/2007 ועד 21/11/2007 (ובחופשה ללא תשלום מ-21/11/2007 ועד 16/3/2008).

ביום 15/6/2008 ניתן היתר משרד העבודה לפיטוריה. עד מועד זה לא עבדה בפועל (וקיבלה משכורת רק לאחר שהגישה תביעה, שהסתיימה בפשרה).

בחודש ינואר 2008 הרתה בשנית וילדה ביום 7/10/2008.

בבדיקה מצא המוסד לביטוח לאומי כי לא היו למבוטחת מספיק חודשי ביטוח כעובדת ולכן היא אינה זכאית לדמי לידה בעד הלידה השנייה.

הסוגיה שבדיון: האם החודשים שבהם התובעת לא עבדה בפועל בזמן כניסתה להיריון מהווים תקופת אכשרה לדמי לידה.

דיון והחלטה

לדעת בית הדין עד מועד קבלת ההיתר לפטר את התובעת מתקיימים יחסי עבודה, ולכן היא צברה תקופת אכשרה מספיקה לזכאות לדמי לידה.

העובדת לא אמורה להינזק רק בשל מחדל של המעסיק, שכפה עליה סיום עבודה ללא היתר.

חישוב דמי לידה יהיה על בסיס הכנסתה של המבוטחת בחודשים שקדמו ליום הקובע, למרות שלא קיבלה שכר עבודה בעד אותה תקופה כלל וזאת על פי האמור בתקנה 2(ב) – תקנות הביטוח הלאומי (אימהות) תשי”ד – 1954, כפי שנפסק בפסק הדין: “לא שולם למבוטחת מלוא השכר ברבע השנה כאמור… מפאת מחלה, תאונה, שביתה, השבתה, חופשה, ימי אבל במשפחה, או מכל סיבה אחרת שאינה תלויה בה, יחושב שכר העבודה הרגיל… לפי הסכום המתקבל מצירוף השכר שקיבלה ברבע השנה כאמור, עם השכר המלא שהייתה מקבלת לולא הפסיקה את עבודתה או אילו שולם לה מלוא השכר כאמור בתקנת משנה (א)…”.