חלוקת דיבידנדים

הכותב: אריאל פטל, רואה חשבון, מוסמך במשפטים, יו”ר אליוט ישראל

רקע

דיבידנד[1], הוא תשלום שמעבירה חברה, מתוך עודפיה או רווחיה, לידי בעלי מניותיה. מקור המילה דיבידנד היא מאנגלית (Dividend) וגזורה מפעולת החילוק (Division באנגלית) החשבונאית. מטרתה העיקרית של חברה היא ליצור רווחים עבור בעליה. כאשר חברה מרוויחה, היא יכולה לשלם חלק מהרווח לבעלי המניות כדיבידנד, ולשמור את היתרה בחברה לשימושה. תשלום דיבידנד מקטין את סכום הכסף הזמין לחברה (לרבות לצורך פירעון התחייבויותיה לנושים), ומעביר לבעלי החברה את פירות השקעתם. דיבידנד מחולק בדרך כלל מרווחים שנצברו בחברה כעודפים ראויים לחלוקה, אך לעתים ניתן לחלק דיבידנד גם מקרנות הון (פרמיה על מניות וכו’). הדיבידנד משולם בדרך כלל במזומן, אולם ניתן גם לחלק “דיבידנד בעין” שמשמעותו חלוקה של נכס כגון מניות חברה בת.

השלכות חלוקת דיבידנדים

כאמור, דיבידנד הינו חלוקת משאבי החברה לבעלי מניותיה והינו אירועי משמעותי בפעילות החברה ובעל השלכות גם על הדוחות הכספיים ועל דיווחים אחרים.

ההחלטה על חלוקת הדיבידנד ותנאיו הינה מתפקידיו של הדירקטוריון[2]. למימושה של ההחלטה השלכות הן על הדוחות הכספיים והן על הדיווחים לרשויות המס:

ההשלכות על הדוחות הכספיים-מתייחסות לנאותות ההצגה של הדיבידנד, דרך הפחתתו מסעיף העודפים ועד הגילוי לחלוקה. כשמדובר בחברה ציבורית קיימות חובת דיווח נוספות.

ההשלכות על הדיווחים לרשויות המס-קיימת חובת דיווח שוטפת ושנתית לרשות המסים. הדיווחים כוללים ניכוי מס במקור מדיבידנד על פי השיעורים הקבועים בחוק והפקת אישור שנתי על ניכוי מס במקור לבעלי המניות.

כל האמור נקשר באופן ישיר לאחריותו המקצועית של רואה החשבון המבקר, שחייב להכיר את החקיקה בנושא וליישם תוכנית ביקורת מתאימה, הכל כמפורט להלן.

חקיקה רלוונטית

חוק החברות

חוק החברות מסדיר בסעיפים 301-311 את נושא החלוקה המותרת והאסורה של דיבידנד. הסעיף המרכזי בחוק המגדיר את החלוקה המותרת הינו סעיף 302 כמפורט להלן:

302. (א) חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה (להלן – מבחן הרווח), ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן (להלן – מבחן יכולת הפרעון).

(ב) בסעיף זה- “רווחים”, לענין מבחן הרווח-יתרת עודפים או עודפים שנצברו בשנתיים האחרונות, לפי הגבוה מבין השניים, והכל על פי הדוחות הכספיים המותאמים האחרונים, המבוקרים או הסקורים, שערכה החברה, תוך הפחתת חלוקות קודמות אם לא הופחתו כבר מן העודפים, ובלבד שהמועד שלגביו נערכו הדוחות אינו מוקדם ביותר משישה חודשים ממועד החלוקה;

“דוחות כספיים מותאמים” – דוחות כספיים מותאמים למדד או דוחות כספיים הבאים או שיבואו במקומם, והכל לפי כללי חשבונאות מקובלים;

“עודפים” – סכומים הכלולים בהון העצמי של חברה ושמקורם ברווח הנקי שלה כפי שנקבע לפי כללי חשבונאות מקובלים, וכן סכומים אחרים הכלולים בהון העצמי לפי כללי חשבונאות מקובלים ושאינם הון מניות או פרמיה, שהשר קבע שיראו אותם כעודפים.

(ג) השר רשאי לקבוע הוראות לענין חזקות בדבר עמידתה של חברה בתנאי מבחן יכולת הפרעון וכן פטורים או הקלות לענין התאמת הדוחות הכספיים.

פקודת מס הכנסה

סעיף 125ב לפקודת מס הכנסה קובע את שיעור המס על דיבידנד. שיעור המס על דיבידנד בידי יחיד נקבע ל-25%. בעל מניות מהותי חייב בשיעור המס הינו 30%. בסעיף נקבעו השיעורים וההתניות גם לגבי חברה משפחתית, מוסד ציבורי, תושב חוץ ועוד.

תוכנית ביקורת לחלוקת דיבידנד

להלן עיקרי תוכנית ביקורת לחלוקת דיבידנד:

ערוך סקר בקרה פנימית בכל הקשור לדיבידנד, קבע את רמת סיכון הביקורת (AUDIT RISK ) הנדרשת לדעתך, ואמוד את רמת סיכון אי הזיהוי[3] (DETECTION RISK) לאור תוצאות סקר הבקרה הפנימית, על פיו נאמדה רמת סיכון הבקרה (CONTROL RISK) והסיכון המובנה (INHERENT RISK).

קבל מסמכים מבססים להחלטות על חלוקת הדיבידנד ותנאיו (בעיקר פרוטוקולים מתאימים של ישיבות הדירקטוריון).

בדוק את נאותות ההחלטה על חלוקת הדיבידנד-האם קיימת עמידה בהוראות סעיף 302 לחוק החברות? (היינו בחינת עמידה במצטבר בשני המבחנים: מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון.)

בדוק שהדיבידנד שולם לזכאים לדיבידנד ובסכומים הנכונים על פי שיעור ההחזקה במניות.

בדוק את נאותות הניכוי במקור מדיבידנד ששולם והדיווח בגינו למס הכנסה ניכויים. (הבדיקה מתייחסת לנכונות שיעור הניכוי, לבדיקת הסכומים ולאופן הדיווח למס הכנסה).

בדוק דיווח והצגה נאותים בדוחות הכספיים, לרבות מתן מידע נוסף ככל שיידרש.

[1] הגדרת המונח דיבידנד מתוך ויקיפדיה.

[2] סעיף 92 בחוק החברות. בהתאם לסעיף 307 לחוק החברות, חברה רשאית לקבוע בתקנונה כי ההחלטה על חלוקת דיבידנד יכולה להתקבל באסיפה הכללית או בדרך אחרת.

[3] המונח סיכון אי זיהוי (DETECTION RISK) נקבע בתקן ביקורת 110 של לשכת רואי חשבון בדבר מטרות ראשיות של רואה החשבון המבקר ועריכת ביקורת בהתאם לתקני ביקורת מקובלים בישראל מחודש מאי 2014. עד קביעת התקן המונח נקרא סיכון חשיפה.

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support