ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע”מ

מיסוי היחיד – חישוב מאוחד/ נפרד: הלכת מלכיאלי

מחלקת מיסוי, ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע”מ.

ביום 1 בפברואר 2012, נקבעה בביהמ”ש העליון הלכה חדשה בעניין החישוב הנפרד/משותף, הלכה השונה מהלכת קלס (ע”א 900/01) משנת 2003. ביהמ”ש העליון דן בשני ערעורים של פקידי השומה על התרת חישוב נפרד (שקורי, וכהן), ובערעור נוסף הפוך של הנישומים כנגד פקיד השומה על קביעת חישוב משותף (מלכיאלי).

שלושת הערעורים עוסקים בזוגות של נישומים נשואים העובדים בחברה, שאחד מבני הזוג או שניהם יחדיו מחזיקים 96% עד 100% ממניותיה. בני הזוג ביקשו להיות נישומים בנפרד למרות התלות כביכול בין מקורות הכנסתם, כיוון שלדעתם הוכיחו הן את נחיצות משרתם הן את נאותות שכרם. כיוון שבשלושת המקרים עבדו בני הזוג בחברה, הנשלטת באופן מוחלט על ידם, סברו פקידי השומה, על אף הלכת קלס, כי קיימת תלות בין הכנסות בני הזוג וקבעו להם חישוב מאוחד.

ביהמ”ש מנתח את תוואי החקיקה בפקודה בעניין חישוב המס: סעיף 65 קובע כי הכנסות שני בני הזוג יחושבו כהכנסת בן הזוג הרשום. סעיף 66(א) מאפשר דרישת חישוב נפרד לבן הזוג האחר בעניין הכנסותיו מיגיעה אישית מעסק או עבודה. דרישת החישוב הנפרד מסוייגת ע”י סעיף 66(ד) שקובע כי לא ינתן חישוב נפרד במקרים מסויימים. הסעיף מחולק לדעתו לשניים, כך:

ברישא – נשלל החישוב הנפרד אם הכנסת בן  הזוג האחד באה ממקור שהינו תלוי בהכנסת בן הזוג האחר. הכוונה הינה לבחינת היכולת של בן הזוג להשפיע באופן מכריע על תנאי ההעסקה של בן הזוג השני ועל שכרו.

בסיפא – נקבעו 3 חזקות אשר בהתקיימן תחשב הכנסת האחד כתלויה בהכנסת האחר  וממילא החישוב יהא מאוחד.

ביהמ”ש מנסה לאבחן את פסיקתו מהלכת קלס (ע”א 900/01), אשר קבע כי 3 החזקות לעיל אינן חלוטות, אך קריאה מעמיקה מעלה כי הינו חולק למעשה כליל על תוצאתו וקובע הלכה חדשה.

 על פי הלכת קלס, לסיפא ישנה תכלית סוביקטיבית של “מניעת הפחתת מס”, ותכלית אוביקטיבית של “הגשמת הזכות לשוויון” (מניעת הפליה בין זוגות ליחידים וכו’). פועל יוצא מהתכלית השניה הינו התוצאה כי החזקות אינן חלוטות, מכאן ניתן להוכיח אי התלות, ומכאן התרת החישוב הנפרד.

ואולם בהלכת מלכיאלי, ביהמ”ש העליון לאחר התפלמסות לא קטנה קובע בפשטות, ונצטט:

” במקרה שלפנינו, לשון החוק מצביעה בבירור על כך שמדובר בחזקה חלוטה, ולא בחזקה הניתנת לסתירה. סעיף 66(ד) לפקודה קובע במפורש כי לא יתבצע חישוב נפרד “אלא אם הכנסת בן-הזוג האחד באה ממקור הכנסה בלתי תלוי במקור ההכנסה של בן-הזוג השני”. קשה להעלות על הדעת פרשנות מילולית סבירה אשר מוצאת בנוסח הסעיף סמך לטענה כי פעמים יתבצע חישוב נפרד גם כאשר הכנסת בני הזוג מגיעה ממקורות הכנסה תלויים…..

……כידוע, לשונו של החוק תוחמת את היקף פרשנויותיו האפשריות. אמנם, כמו כל חוק אחר, גם חוק מס יתפרש על-פי תכליתו, אך תנאי קדם הכרחי לפרשנות המוצעת הוא כי תהיה לה נקודת אחיזה בלשון החוק…..”

“….בענייננו, לשונו הברורה של הסעיף אינה מותירה מקום לפרשנות הגורסת כי דרישת אי-התלות היא חזקה הניתנת לסתירה, אף אם קיימים טעמים כבדי משקל להעדפת מסקנה שכזו, וביניהם קידום תכליות החוק כפי שהוגדרו בעניין קלס, וביניהן קידום השוויון ומיגור ההפלייה.”

“…אשר על כן יש לפרש את סעיף 66 (ד) כקובע כי כל מקרה בו מתקיימת תלות בין הכנסות בני הזוג תחושב הכנסתם במשותף, אף אם גובה ההכנסה לא נבע משיקולי מס”. המחוקק לא איפשר לנישומים להפריך את החזקה החלוטה

שנקבעה בעניינם כאשר יש תלות בין הכנסותיהם,  וזאת משיקולי יעילות…”

נציין כי לקראת סוף הפסק מתאר ביהמ”ש קביעת “עובדה” מעורפלת במקצת:

 “…לפיכך, ומכיוון שאין חולק כי קיימת תלות בין ההכנסות כאשר בני הזוג מחזיקים ב-100% ממניות חברה משפחתית, ואין ספק כי במצב זה גובה שכרו של כל אחד מהם מושפע משכרו ומהחלטותיו של השני, יש לקבוע כי הכנסותיהם יחושבו במשותף”.

על אף הפסיקה הקשה , מוצא בית המשפט לקרוא למחוקק לשנות את החוק:

“ניתן לקוות כי המחוקק יבחן בשנית האם נוסחו של סעיף 66(ד) לפקודה הינו עדיין הנוסח הרצוי כיום, כ-55 שנים לאחר חקיקת הסעיף.

ולשונו של כבוד השופט מלצר בוטה אף יותר:

 “עוד מקובלת עלי קריאתו (של השופט ריבלין)  לתיקון הפקודה. לפנינו מקרה מובהק של המצביע על המרחק בין הדין המצוי לבין הדין הרצוי …אין צורך להוסיף שיקולי מיסוי לרשימת הסיבות המחלישות את התא המשפחתי. זאת בדמות דין שאינו תואם את המציאות בימינו אנו, ואף יוצר בנסיבות מסוימות הפלייה כלפי הזוג הנשוי באמצעות הענקת הטבה מיסית לזוג שאינו נשוי”.

יתכן כי קריאתם של השופטים ובמיוחד של השופט מלצר הינה תמריץ להגשת בג”צ לפסילת הוראת חוק מפלה?!