ביום 22 ביולי 2012, ניתן פס”ד בעניין פלומין ואחרים (ע”מ 38937-01-10 וע”מ 39072-01-10). פס”ד דן במס’ סוגיות בהן: מועד מתן החלטה בהשגה והתיישנות שומה,  סמכות פקיד השומה לסווג עסקה פירותית לאחר שהוצאה שומה סופית ע”י מנהל מס שבח – כהונית, ועצם סיווג העסקה.

להלן העובדות בקצרה:

המערערים הינם שני אחים ונשותיהם. אביהם של האחים ושותפו לעסקים היו בעלי מניות בחברה שעסקה בניהול ופיקוח על עבודות בניה ועסקי נדל”ן. החברה החזיקה במחצית הזכויות בשני מגרשים בחיפה. בשנת 1982 מכרה החברה את זכויותיה במגרשים לאימם של האחים ולאשתו של שותפו של האב. לאחר פטירת האם ירש כל אחד מהאחים זכויות במגרש מסויים. ברצף פעולות נוספות שהיו לאורך השנים החזיקו האחים, קרוביהם ואשת השותף, בכל הזכויות במגרשים, במשותף.

בשנת 2002 הושג בין בעלי הזכויות במגרשים הסכם שיתוף וחלוקה לפיו ייבנו על המגרשים 2 בניינים – סה”כ 16 דירות. לכל אחד מהאחים יוחדו 3 דירות. הבניה בוצעה בשיתוף כל בעלי הזכויות במגרשים, אשר התקשרו עם קבלני ביצוע. האחים קיבלו שרותי פיקוח מאביהם של המערערים, ומשותפו (או חברות עסקיות בשליטתם). חלקם של האחים מומן במלואו בהלוואה ללא ריבית שנתקבלה מקרובם, שהחזיק בחלק מהקרקע כאמור.

בשנת 2004, מכר כ”א מהאחים דירה אחת מהדירות שקיבל, ודיווח  על מכירת הדירה למנהל מיסוי מקרקעין (כעסקה הונית). כנגד השבח ממכירת הדירות ביקשו האחים לקזז הפסדי הון, תוך שהם ממציאים אישור מפקיד השומה על הפסדי ההון הניתנים לקיזוז כאמור, והשבח קוזז.

בשנת 2006, עוד טרם בקשת האישור מפקיד השומה כאמור, הגישו האחים דוחות אישיים

לפקיד השומה לשנת המס 2004 ולא כללו בהם את התמורה ממכירת הדירות. בשנת 2008 פקיד השומה הוציא להם שומות תוך קביעה כי הרווח מעסקאות מכירת הדירות הינו הכנסה פירותית ע”פ סעיף  2(1) לפקודת מס הכנסה וחייבם בהתאם.

במבזק זה נתמקד בסוגיה אחת שנדונה בפסק הדין והיא: סמכות פקיד השומה לסווג העסקאות למכירת הדירות כפירותיות, זאת לאחר שהוצאה שומה סופית ע”י מנהל מיסוי מקרקעין ולאחר שפקיד השומה נתן אישורו לקיזוז הפסדי הון כנגד השבח (המשמעות- סיווג העסקה כהונית).

המערערים טענו כי אישורו של פקיד השומה לקיזוז ההפסדים מהווה הודאה והסכמה לכך כי ההכנסות ממכירת הדירות הינן הוניות וכי פקיד השומה אינו מוסמך לשנות הסיווג. פקיד השומה טען כי האישור לקיזוז ההפסדים ניתן ע”פ שומה עצמית של המערערים, תשלום מס השבח הינו מקדמה ע”ח מס הכנסה, לכן הסיווג הסופי הינו של פקיד השומה. כמו כן נטען כי אין בהחלטתם המוקדמת של המנהל ושל פקיד השומה למנוע מפקיד השומה לבחון מאוחר יותר את העסקאות ולסווגן אחרת.

ביהמ”ש קובע, כי כפי שעולה מהלכת חזן (ע”א 9412/03)  לפקיד השומה מוקנית זכות לשנות סיווג עסקה. ואולם בהלכת חזן נקבע גם כי “מקום שבו כבר הוצאה שומה סופית ע”י מנהל מסמ”ק, מוגבלת סמכותו של פקיד השומה לכללי המשפט המנהלי העוסקים בשינוי החלטות”…. דומה כי כיום מקובלת הגישה לפיה ההכרעה בשאלת סמכות השינוי של ההחלטה המינהלית תעשה על פי מבחן של איזון אינטרסים…הצורך בעריכת איזון בין האינטרסים נכון גם בבואו של פקיד השומה לסווג מחדש את הכנסותיו של נישום. במסגרת

זו על פקיד השומה לבחון האם התבררו נסיבות חדשות שלא היו ידועות, האם ההחלטה הראשונית הייתה מוטעית, עד כמה תרם הנישום בהתנהגותו לטעות, האם כל המידע היה בפני רשות המס בעת מתן ההחלטה הראשונה, מידת הסתמכותו של הנישום על ההחלטה הראשונה, האם יש בהחלטה הראשונה משום פגיעה קשה באינטרס הציבורי ובמיוחד באינטרס של גביית מס אמת וכדומה. … בכל עת נדרש פקיד השומה לערוך את האיזון וליתן החלטה מושכלת ומנומקת.”

ביהמ”ש בוחן את עובדות המקרה הנדון: הדיווח על העסקאות נעשה בסמוך לביצוען, האישור לקיזוז ההפסדים ניתן ע”י פקיד השומה לאחר הגשת הדוחות ( כלומר הדוחות היו לנגד עיני פקיד השומה כשאישר הקיזוז), לא נטען להסתרת נתונים בפני מנהל מיסוי מקרקעין או פקיד השומה (נציין כי קביעה זו של ביהמ”ש תמוהה ומנוגדת לעובדות שציין קודם, לפיהן בשומות העצמיות שהוגשו

לפקיד השומה – לא היה כל זכר לעסקאות השבח, ולקיזוז הפסדי ההון – א.א.ח), המערערים הסתמכו על החלטת פקיד השומה ויתכן ותכננו פעולותיהם העסקיות בהתאם (ולא בקשו לקזז רווחי הון אחרים ככל שהיו להם, מהפסדי ההון שהיו להם) ועוד.

לאור האמור, קובע ביהמ”ש כי יש לקבל טענה זו של המערערים לפיה לא יותר לפקיד השומה לשנות סיווג העסקאות וכי הן ישארו בסיווגן כהוניות.

למעלה מן הנדרש, בוחן ביהמ”ש את עובדות המקרה הנדון וקובע, ע”פ המבחנים הידועים  כי : “הרי שדומה גם שלא נפל פגם בסיווג העסקאות כעסקאות הוניות, לא כל שכן לא מדובר בטעות בולטת בסיווג”. בעניין זה לא נרחיב, כאמור.

ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע”מ

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו”ח (משפטן) ישי חיבה ולרו”ח רונית בר ממשרדנו.