הכותבים: מאורי עמפלי, עו”ד (רו”ח)  וסיון נוה עו”ד  

משרד עמפלי עריכת דין מיסים

תהליך הגירושין כרוך לעיתים בהעברת נכסים בין בני הזוג ובינם לבין ילדיהם במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג. בעוד שחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ”ג-1963 (להלן :“חוק מיסוי מקרקעין”) העוסק במכירת זכויות במקרקעין,  מטפל בכך וככלל אינו רואה בהעברות אלו כמכירה המקימה חבות במס, הרי שפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) תשכ”א- 1961 (להלן: “הפקודה”) אינה מסדירה סוגיה זו. כפועל יוצא מכך העברת נכסים (שאינם זכויות במקרקעין) אגב הגירושין עלולה להסתיים בתקלת מס.נזכיר בהקשר לכך, כי סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין מסדיר ופוטר העברת זכות במקרקעין אגב גירושין, באופן הבא: “העברת זכויות בזכות במקרקעין או בזכות באיגוד מקרקעין, הנעשית על פי פסק דין שניתן אגב הליכי גירושין, לא יראוה כמכירה או כפעולה באיגוד לענין חוק זה, בין אם היא העברה בין בני הזוג ובין אם היא העברה מהם לילדיהם…”. 

לפי הפרשנות המקובלת אין צורך בגט פיטורין מבית הדין הדתי כדי שההעברה לא תחשב כמכירה אלא די, בפסק דין שניתן אגב הליכי גירושין. לעומת זאת, בפקודת מס הכנסה לא קיים כמעט כל הסדר הנוגע בהעברת זכויות אגב גירושין ובפרט לא קיימת הוראה הפוטרת העברה זו מחבות במס הכנסה ו/או ממס ריווח הון.

נהפוך הוא, כידוע סעיף 88 לפקודה מגדיר את המונח “מכירה” באופן רחב, אשר כולל בין היתר”כל פעולה או אירוע אחרים שבעקבותם יצא נכס בדרך כל שהיא מרשותו של אדם, והכל בין במישרין ובין בעקיפין, אך למעט הורשה.” גירושין אינם מוחרגים מהגדרת “מכירה”. גם “נכס” מוגדר בפקודה בסעיף 88 לפקודה על דרך הריבוי וכולל “כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל, למעט…”.

הבעיה מחריפה לאור ההגדרה הרחבה אף היא, הניתנת במסגרת חוק יחסי ממון  ל”כלל נכסי בני הזוג”,אשר משמשים לחלוקה בין בני הזוג בעת הגירושין, ואשר כוללים כל נכס “לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות“. כך למשל, בעניין פלוני נ’ פלונית (בע”מ 4623/04) בית המשפט העליון מקבל את הטענה כי “נכסי קריירה” ומוניטין עסקי של רואה חשבון נכנסים תחת הגדרה של “נכס” לעניין חוק יחסי ממון.

כך או כך, ההגדרה הרחבה של המונח “נכס” בפקודה לצד ההגדרה הרחבה לא פחות של “כלל נכסי בני הזוג” בחוק יחסי ממון והצורך באיזון משאבים וחלוקת נכסי התא המשפחתי במקרה של גירושין, מקימה חשיפה כאמור לחבות במס ריווח הון.

פתרון אפשרי הוא לבצע חלוקת נכסים בטרם הפרידה במסגרת מתנה לקרוב, הפטורה ממס ריווח הון מכוח סעיף 97(א)(5) לפקודה.

פתרון נוסף ניתן למצוא בהחלטת מיסוי 7681/14, אשר התפרסמה באתר רשות המסים לאחרונה ומהווה החלטת מיסוי תקדימית בכל הקשור לעברת זכויות אגב גירושין.

באותו עניין בני זוג החלו בהליך גירושין. בבעלותם המשותפת היו נכסים שונים כאשר בין נכסים אלו כלולה גם החזקה של מלוא המניות בחברה פרטית (להלן: “החברה הפרטית“). במסגרת הסכם הגירושין, הוסכם, כי בן הזוג האחד יעביר את 50% מהחזקותיו במניות של החברה הפרטית לבן זוג השני, כך שלאחר העברה בן הזוג השני יחזיק במלוא המניות של החברה הפרטית.

רשות המסים נתבקשה לאשר, כי העברת המניות שתעשה על פי פסקי דין שניתן אגב הליכי גירושין במסגרת חלוקת הנכסים המשותפים,אינהמהווה “מכירה” לצרכי סעיף 88 לפקודה ויחול רצף מס.

הבקשה אושרה ונקבע, כי העברת מניות החברה הפרטית בין בני הזוג לא תהווה מכירה על פי סעיף 88 לפקודה וזאת בכפוף להתקיימותם שלתנאים נוספים והסכמת שני בני הזוג.

לסיכום,החלטת המיסוי מאמצת את ההסדר הקיים בסעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין גם על העברת נכסים (לצרכי הפקודה) אגב גירושין ויש לברך על כך. מכל מקום, טוב יעשו צדדים להסכם גירושין אם ישקלו את היבטי המס הכרוכים בחלוקת הנכסים ביניהם לפני החתימה על ההסכם, שכן כל חבות במס עלולה להקטין את בסיס הנכסים מחולקים בניהם ולהפר את איזון המשאבים.